זוג מקיבוץ בצפון, זוג צפון תל אביבי , זוג מבאר שבע , זוג חרדי מבני ברק וזוג מתנחלים נפגשו לא כתחילת בדיחה אלא במציאות .
סדנת הכנה לאימוץ ילד ראשון, הנה אנחנו כאן. חיכינו לסדנא שלוש וחצי שנים ובחודש אדר הגשום במשרד הישן של שירות למען הילד ביפו התקבצו בוקר אחד אנשים הכי שונים והכי רחוקים בתפיסות, דעות, אורחות חיים, לבוש, רקע- הכל! אבל בבסיס, הכי דומים שיש .
6 מפגשים לפנינו ועכשיו במפגש ראשון, זה מדהים איך במעגל הזה אחרי סבב הכרות קצר ומבויש, הרגשתי שבכלל לא צריך מנחות לקבוצה הזו. תנו לנו זמן וחדר ואנחנו לא נפסיק לדבר. נדבר על מה שעברנו, על החלום שהיה, נבכה את הכאב המשותף ונשחזר את המסע המייסר עד שהגענו הלום. גם הבעלים, אני בטוחה יצליחו בשלב מסויים אחרי השתיקה המביכה למצוא שפה משותפת שקיימת רק כאן, רק עכשיו , רק עם האנשים האלה.
גל הקיבוצניקית טסה כבר שלוש פעמים לאוקראינה בשביל תרומת ביצית , היא הייתה ממשיכה אבל רוני בעלה אמר די. חווי ומשה מבני ברק נשואים כבר 9 שנים ובנו חיים מלאי תוכן ועשיה אבל המחנק העיקש בגרון הביא אותם להירשם לאימוץ . ריקי ומשה מחכים להיות הורים מאז החתונה ואז הפלה ועוד הפלה וטיפול שנכשל ועוד אחד וגם עכשיו הם באמצע טיפול אבל החליטו לפני שנה במקביל להירשם לאימוץ כי הם צמאים להורות כל כך.
לא צריך הרבה משחקי פתיחה בשביל לשבור את הקרח. יש הרבה קרח ומחיצות בחוץ, לא כאן! כאן הרצון הטבעי והבסיסי הספיק לעבור מכות וחבטות אבל הוא לא מוותר ומחפש דרך אחרת . כאן תהילה עם המטפחת, חווי עם הפאה, גל עם הגופייה וריקי עם התלתלים רוצות להיות אימהות ולא דוחות את האפשרות שהילד עליו הן חולמות לא יהיה עם הערך הגנטי שלהם.
במעגל הזה, הזוגות עברו בית ספר ונכון להיום, במבחן המציאות והכוחות היכולות הגיעו לתובנה שהדרך להיות משפחה יכולה להיות קצת שונה, עם פחות גנטיקה ויותר סימני שאלה, יש שם איזה מנוע פנימי כזה של חלום שלא מוותר ומוכן לאתגרים.
שבוע הבא, כולם צריכים להביא למפגש תמונת ילדות.
