בשורת החיפוש של גוגל כתבתי "אימוץ" האתרים שהופיעו במסך התייחסו לאימוץ כלבים וחתולים ולכן הייתי
צריכה לדייק את החיפוש "אימוץ ילדים" . האתרים ברובם הציעו טיפים והכוונה וליווי תמורת כך וכך לאימוץ
ילד בחו"ל. אני לא יודעת אם זה הדוסיות שלי או התמימות, דעתי לא הייתה נוחה מהניחוח המסחרי שעלה
מהדברים שקראתי.
הדוסיות זעקה שעניי עירך קודמים והתמימות טרם נפגשה עם הדרישות והמחירים של
אימוץ ישראלי. חיפוש נוסף "אימוץ ילדים בישראל" הוביל אותי לאתר של שירות למען הילד בתוך האתר
הגדול של משרד הרווחה. עכשיו מרגישים בבית. הכותרת צעקה "עשרות ילדים ותינוקות מחפשים בית חם",
התרגשות אחזה באצבעותיי גם אני מחפשת לבנות לנו בית חם. דילגתי על כל המלל וחיפשתי את התכלס.
בקישורים הופיע הפניה לטפסים "טופסי מועמדות להורים המאמצים" .
הדברים הסטנדרטיים- קורות חיים של
כל אחד, איפה עובדים, כמה משתכרים, איפה גרים. בסוף הטופס צריך לרשום שמות של ממליצים- אנשים
שמכירים אותנו מקרוב ויכולים להעיד שאכן אנחנו מתאימים. להדפיס את כל העמודים ? רק את החלק שאומר
מתי סוף סוף אהיה אימא! אין חלק כזה, אה טוב אז את כל העמודים. נשמע לא מסובך ועכשיו הגיע הזמן
לשתף גם את אסף בתוכניות שלי. לא היה לי מושג איך הוא יגיב, אנחנו ביחד בעסק הזה אבל ההיסטריה , מאז
ראיתי את הענף הכרות בעץ, הייתה רק שלי. בארוחת ערב, אחרי שחזר מהכולל, סיפרתי לו שאני מתחילה
לפחד שלא נצליח ושאני רוצה להיות בטוחה שבסוף נהיה הורים וגם ככה תהליך הרישום וההמתנה לוקחים זמן
אז אולי כדאי להירשם כבר עכשיו. אסף לוקח את הטפסים, עובר עליהם בעיון ושואל אותי "את באמת רוצה
לדעת מה דעתי?" ואז לתדהמתי תוך שניות הופך את מקבץ הדפים לערימת קרעי נייר.
קרע אותם לחתיכות
חתיכות. "תהילה תקשיבי, הדפים האלה זה אומר להתייאש, זה אומר לוותר על הבטחון שלנו שנהיה הורים
לילד משלנו! אנחנו לא מתייאשים ולא מוותרים בשום אופן, מאמץ אחרון בעזרת ה' תראי שנצליח". אני לא
יודעת אם להתאכזב או לשמוח ובוחרת להיאחז בתחושת הביטחון והאמונה שאסף מציע לי , אני איתו לגמרי.
לא נתייאש וחצי שעה אחרי ארוחת הערב כבר נזריק את 2 הזריקות שמקרבות אותנו בצעדי ענק לשאיבה של
הטיפול הבא. טיפול שניתן לו את כל הסיכוי שמגיע לו ונחזק אותו עם דיקור סיני וצמחים של אייל פוליטי
.ותפילות ובעיקר האמונה שזה יגיע כמו שהטבע רגיל להיות שלם עם עצמו
