ואז הוא הגיע- הטיפול המנצח. זו הברכה בטיפולי פוריות שהסבב המנצח בהכרח מגיע, גם אם קדמו לו עשרות
אכזבות ואינסוף רסיסי שברים. זו התקווה והנחמה. בסבב המנצח שלנו נשאבו 18 ביציות וכעבור יומיים
הוחזרו 2 עוברים. שאלנו את האחיות מה עולה בגורלם של העוברים האחרים. התשובה שקיבלנו הייתה שרוב
הביציות לא הופרו ויש 2 עוברים באיכות מאוד ירודה שמחכים לראות מה יקרה איתם לפני שילכו בדרך כל
העוברים האבודים.
ביום שישי בבוקר קיבלנו טלפון מפתיע מהמחלקה "תגיעו דחוף, עובר אחד , זה שלא היה
לו סיכוי, התפתח וגדל מאוד יפה, חייבים לעשות החזרה תוך כמה שעות" הגענו כמובן מתרגשים ושמחים, ערב
שבת קודש .. כמה סמלי. העובר היפה ששמו המקצועי הוא בלסטוציסט הביא איתו משב מרענן של אמונה
ובטחון. בזהירות חזרנו לשגרה ואני התחלתי להרגיש כאבים שהלכו והתגברו. במעקב שגרתי כשבוע אחרי
הטיפול, הרופאה התרשמה שאני מפתחת גירוי יתר שחלתי שזו תופעה נפוצה שקראתי עליה בזמנו בספר
שחמותי הביאה לי מהספריה.
כמה ימים באישפוז, מעקב נוזלים והכל יהיה בסדר, היא הבטיחה. סנדוויץ' חיכה לי בתיק של העבודה שנשאר באוטו ואנחנו עלינו למחלקת נשים ולריחות ומראות של בית חולים גדול מדי. כל יום אולטרסאונד ובדיקות דם, כל יום הוראות סותרת של משטר נוזלים. הייתי חסרת סבלנות למקום הזה שאני לחלוטין זרה בו. רציתי הביתה ולפני כן רציתי לדעת מה עלה בגורלו של הבלסטוציסט המבטיח. אכן שבוע אחרי האשפוז התבשרנו לשמחתנו שהבטא חיובית. יש!!! יש היריון!!! המיטה הזו והסדין הזה , זה המקום האחרון שרציתי להיות בו כשהחלום המדהים הזה מתגשם. אבל זה שם, הבטא החיובית, אסף ואני והג'לי הורוד הזה שלא ברור לי למה לא הוציאו אותו מחוץ לחוק.
הבטא התחזקה אבל גם הכאבים החמירו הבטן גדלה מיום ליום מנוזלים. חברים ומשפחה לא הבינו לאן נעלמנו פתאום וכך, בלית ברירה , הסוד התגלה והעולם ידע שאסף ותהילה מגן עוברים טיפולי פוריות. לא רציתי מבקרים, רק רציתי לצאת משם. חברה שלי בנפש, לא שאלה אותי אם להגיע, היא אמרה "תהילה, אני מגיעה, מה להביא לך שיעשה לך טוב?" עניתי בשיא הכנות תמר, אני לא סובלת את האוכל כאן" תמר באה עם פירה ,עוגיות של הבית ומיץ תפוזים סחוט טרי. הטעם" .המופלא של החיבוק הזה מלווה אותי עד היום. תודה לך תמר, על הכל
