אובדנים של ילד מאומץ
- זכות בסיסית לרצף, לשייכות גנטית
- השתייכות אתנית, תרבותית, שפתית למקורות הטבעיים שלו
- אפשרות להיות נאהב ע"י משפחה ביולוגית מורחבת- סבים, סבתות, דודים ואולי גם אחים ואחיות
- תמימות. מגיל צעיר יודע שאפשר להינטש או להילקח בגלל הזנחה
- מידע על השורשים הביולוגיים, גם ברמה הרפואית. אפשרות להכיר את הגוף בהקשר של הסביבה הטבעית
- פרטיות.. הסביבה יודעת על חייו לעיתים יותר ממה שהיה רוצה שידעו
- שיקוף – mirroring. דמיון להורה ולמשפחה שמגדלת אותי. למי אני דומה?
- שימוש חברתי במילים כמו "זכית" "מתנה" "בר מזל" "ניצלת". מגמדים את הזכות לחוות את הכאב שבניתוק מהטבעי והנורמלי
אובדנים שלי כאמא מאמצת
- חווית הריון ולידה
- שליטה ובעלות על סיפור חיי
- פרטיות… הרבה אנשים מעורבים בהכי אינטימי שלי
- זכות בסיסית וטבעית להורות ללא אבחונים/ מבחנים/ ועדות
- רגעים ראשונים עם הילד שלי. החיבוק הראשון, ההנקה, הערסול
- הזכות לטעות, הזכות לחוסר שלמות כי בתחושה אני כל הזמן תחת זכוכית מגדלת
- היכולת לספק לילד שלי מידע על עברו ועל דברים שחשובים לו לפני גיל 18
- שליטה על חיי, בתקופות מסוימות בייחוד לפני צו אימוץ. אין ביטוח בריאות בהכרח בקופת חולים שלי, אי אפשר להנפיק דרכון
- יכולת להגן ולשמור על הילד שלי מפני כאב
המלצות ליישום:
הכינו רשימה של אובדנים.
חישבו מי מהם הכואב ביותר?
באיזה חלק בגוף אתם מרגישים שהאובדן התמקם?
מומלץ לחפש דרך לשוחח עם האובדן, לכתוב עליו או לכתוב אליו אם זו דמות (הורה ביולוגי או להבדיל.. ילד ביולוגי שלא נולד..)
חשוב לסייע לגוף להתמודד עם האובדן באמצעים שונים כדוגמת נשימות, חיבוקים, קפיצות
ואפילו לצאת לנוף מהמם ולצרוח.
בנימה הכי אישית שלי (נ.ש): איבדתי עובר בן 12 שבועות ולפעמים אני כואבת את זה. איבדתי תמימות ובטחון ואיבדתי חלום לראות ייצור שהוא קצת דומה לי וקצת לבעלי.
מעניין איך הוא היה נראה.
איפה האובדן הפרטי שלכם פוגש אתכם?
הורים מאמצים, מאומצים בוגרים שקוראים מילים אלו…תהיו כנים, תהיו אמיצים, תהיו מכבדים. יש כאן הזדמנות לשיח בשפת אימוץ חדשה, שאין בה מקום להאשמה או שיפוט. רק התבוננות, למידה וחמלה.